גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳ בשלמא לא ילונו – מדיר למודר דודאי קמהני ליה הנאה מפורסמת.
אבל לא ילוה ממנו – המדיר מן המודר.
מאי הנאה – קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף למדיר.
ובשלמא לא ילוה ממנו – מצי נמי למימר דקא מיתהני בכה״ג כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה היאך יפות ולא יקח ממנו משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמי על אפיה.
אלא לא ישאל ממנו – מאי הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו הא קא מפחית ודאי לההיא כלי ולא מעלי ליה דסתם שאלה הכי הוא. כגון שנדרו זה מזה – דשניהם אסורים זה בזה.
גזירה לשאול כו׳ – דאי שרית ליה לשאול אתי נמי להשאיל. מתני׳ אמר לו השאילני פרתך – לאו במודר ומדיר עסקינן.
אינה פנויה – דמלאכתו היה עושה ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואומר הואיל וסרבת להשאילה לי.
קונם שדה שאני חורש – שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח״כ השאילה לו רואין אם הוא פרזי ודרכו לחרוש שדהו הוא אסור לחרוש שדהו באותה פרה.
וכל אדם מותר – דודאי כי נדר אדעתיה דנפשיה נדר ולא אדעתא דעלמא וכל אדם מותרים לחרוש לו שדהו באותה פרה.
ואם אין דרכו לחרוש – שיש לו אריסין החורשין בשבילו.
הוא וכל אדם אסורים – דודאי כי נדר אדעתא דכולי עלמא נדר. המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך – המדיר אצל חנוני וכו׳ ובא חנוני ונוטל מעותיו מן המדיר. אבל בפירוש אסור לומר לו דאם כן הוה ליה החנוני שליח ושלוחו של אדם כמותו. ור׳ יוסי אוסר – בה במניחו על הסלע או על הגדר. גמ׳ א״ר יוחנן מאי טעמא דר׳ יוסי – דלא חשיב ליה הפקר דקא אסר ליה ליטלו דכי מתהני מיניה ממש דמי ואסור.
מה מתנה – לא זכי בה מקבל עד דאתיא לידיה.
אף הפקר – נמי לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לידי זוכה הילכך בהדי דשקיל ליה היאך מעל הסלע כמאן דשקיל ליה מידו ממש דמי ואסור. מתיב ר׳ אבא – ברייתא היא דקתני נמי מניח על הסלע והלה נוטל ואוכל.
א״ר יוסי אימתי – אני אוסר בזמן שנדרו קודם להפקרו דהשתא מסתברא טעמא דאסור משום דכשהדירו מכל נכסיו הדירו ואפילו כי הפקירן אסור בהן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אבל לא ילוה ממנו – המדיר מן המודר.
מאי הנאה – קא מטי ליה למודר ממאי דאוזיף למדיר.
ובשלמא לא ילוה ממנו – מצי נמי למימר דקא מיתהני בכה״ג כגון דאוזפיה מעות הרעות וקא משלם ליה היאך יפות ולא יקח ממנו משכחת לה דקא מתהני בזבינא דרמי על אפיה.
אלא לא ישאל ממנו – מאי הנאה מטי למודר כי משאיל לו כליו הא קא מפחית ודאי לההיא כלי ולא מעלי ליה דסתם שאלה הכי הוא. כגון שנדרו זה מזה – דשניהם אסורים זה בזה.
גזירה לשאול כו׳ – דאי שרית ליה לשאול אתי נמי להשאיל. מתני׳ אמר לו השאילני פרתך – לאו במודר ומדיר עסקינן.
אינה פנויה – דמלאכתו היה עושה ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואומר הואיל וסרבת להשאילה לי.
קונם שדה שאני חורש – שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח״כ השאילה לו רואין אם הוא פרזי ודרכו לחרוש שדהו הוא אסור לחרוש שדהו באותה פרה.
וכל אדם מותר – דודאי כי נדר אדעתיה דנפשיה נדר ולא אדעתא דעלמא וכל אדם מותרים לחרוש לו שדהו באותה פרה.
ואם אין דרכו לחרוש – שיש לו אריסין החורשין בשבילו.
הוא וכל אדם אסורים – דודאי כי נדר אדעתא דכולי עלמא נדר. המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך – המדיר אצל חנוני וכו׳ ובא חנוני ונוטל מעותיו מן המדיר. אבל בפירוש אסור לומר לו דאם כן הוה ליה החנוני שליח ושלוחו של אדם כמותו. ור׳ יוסי אוסר – בה במניחו על הסלע או על הגדר. גמ׳ א״ר יוחנן מאי טעמא דר׳ יוסי – דלא חשיב ליה הפקר דקא אסר ליה ליטלו דכי מתהני מיניה ממש דמי ואסור.
מה מתנה – לא זכי בה מקבל עד דאתיא לידיה.
אף הפקר – נמי לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לידי זוכה הילכך בהדי דשקיל ליה היאך מעל הסלע כמאן דשקיל ליה מידו ממש דמי ואסור. מתיב ר׳ אבא – ברייתא היא דקתני נמי מניח על הסלע והלה נוטל ואוכל.
א״ר יוסי אימתי – אני אוסר בזמן שנדרו קודם להפקרו דהשתא מסתברא טעמא דאסור משום דכשהדירו מכל נכסיו הדירו ואפילו כי הפקירן אסור בהן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush